יחסי שנאה-אהבה עם תכונה מרגיזה

כל פעם מחדש אני שואלת את עצמי, מה הבעיה לשלוט בזה? אני מודעת לזה, אני יודעת שאפשר לשנות את זה, ובכל זאת, כל פעם מחדש, זה קורה.

גם לכם יש משהו שאתם לא אוהבים בעצמכם, משהו שתמיד מתסכל אתכם, אבל אתם בוחרים להתמיד בו? וזה מציק, ולא מובן, אבל מאיזושהי סיבה, ככה אתם רוצים את זה.

אני יודעת שזה אפשרי להתעלות על עצמי, ולעתים רחוקות אני עושה את זה. לפעמים אני מצליחה כי אני כאילו נכנסת לדמות שונה, ולפעמים זה קורה מעצמו בפשטות, כי הלך הרוח שלי נמצא במקום אחר. ואתם יודעים מה? אחר כך, אני לאו דווקא מרגישה טוב יותר.

זה מרגיש כמו להצליח כי העתקת במבחן, זה לא אתה שענית את התשובות. מעולם לא זיהית את עצמך בתור התלמיד המצטיין, ואולי, כל כך התרגלת להיות התלמיד הבינוני ומטה, שהתחלת לאהוב את זה, עד שממילא לא רצית להצליח במבחן.

זאת בחירה מוזרה, להשאיר את הדברים כמו שהם. כמובן שלנוחות תפקיד מרכזי, אבל גם יחסי השנאה-אהבה שאתה חש לדבר הזה מקבעים אותו כבלתי הפיך.

אם רוצים להשתנות- אפשר.

כל פעם מחדש אני שואלת את עצמי, אם אני רוצה לשנות את זה, אז למה אני לא רוצה?