אם לא שתלת עץ לפני 20 שנה

זה מתחיל בתמונה, או חפץ, או סתם מחשבה סוררת.

זה ממשיך בנוסטלגיה חצי מתוקה-חצי מעיקה,

וזה בעיקר ממלא אותנו בשאלות.

יש לנו נטייה כזו להסתכל לאחור ולחשוב על כל ההזדמנויות שהיו לנו,

על כל הדרכים שלא לקחנו,

על הדרכים שלקחו אחרים.

ודווקא בגלל שכל האפשרויות היו פתוחות בפנינו,

אנחנו צריכים לזכור שבחרנו את הדרך שרצינו לבחור.

אז נכון, לפעמים אנחנו מבינים שהיו החלטות שקיבלנו מהסיבות הלא נכונות,

ועדיין, אלו ההחלטות שרצינו לקבל,

והסיבות הלא נכונות היו נכונות אז.

זה לא משנה מה יכולת לעשות ולא עשית,

מה שמשנה זה מה שרצית לעשות,

ויותר מזה, מה אתה רוצה לעשות עכשיו.

**

עכשיו, בשק שלנו יש תובנות שלא היו לנו אז.

עכשיו אנחנו מסתכלים לאחור, מקבלים תמונה רחבה יותר,

מבינים מה היו הסיבות שבגללן בחרנו דרכים מסוימות,

וברחנו מדרכים אחרות.

עכשיו אנחנו יכולים לבחור טוב יותר, נכון יותר,

לבחור מתוכנו.

אנחנו יכולים לשים בצד דברים שיחשבו עלינו,

ושאנחנו נחשוב על עצמנו,

אנחנו יכולים לשים בצד הכל,

כי אנחנו חכמים יותר.

יודעים יותר.

מכירים יותר את עצמנו.

מנוסים יותר.

מכירים יותר אפשרויות.

עכשיו זה הזמן לחזור לדברים שהזנחנו,

חלומות שהונחו על המדף,

להסתכל לתוך עצמנו ולהבין למה אנחנו עושים את הדברים שאנחנו עושים.

לבחור אחרת,

כי אנחנו יכולים.

כי אפשרויות לא מצטמצמות,

הן מתרחבות לכיוונים אחרים,

הן נהיות מדויקות יותר.

**

"הזמן הכי טוב לשתול עץ היה לפני 20 שנה. הזמן הבא הכי טוב הוא עכשיו".

פתגם סיני

296878_10150415803348980_1328986716_n