דחפים לא מתעוררים סתם

פתאום בבוקר שישי התעורר בי דחף,

להתחיל ללכת בלי מטרה.

למרות שהרצון הזה זר לי,

לקחתי תיק ובתוכו מחברת, עטים ומצלמה,

ועליתי על אותו הקו שבימים רגילים לוקח אותי לעבודה.

אך הפעם ירדתי כמה תחנות קודם לכן, והתחלתי ללכת במסלול שונה.

פניתי ברחובות שאני לא מכירה,

התיישבתי על ספסל כשהתחשק לי להתבונן.

כשלשעון אין משמעות והיעד לא מוגדר,

ההליכה היא אחרת.

פרטים חדשים מתגלים במקומות מוכרים,

דברים קטנים הופכים ליפים.

וגם אני, קצת פחות זרה לעצמי.

 

**

אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהתחלתי ללכת,

פשוט כי התעורר בי הדחף,

אבל 20 הדפים שהתמלאו במחברת,

והשקט שהתפשט בפנים כשהשמש שקעה,

חידדו את מה שברור –

דחפים לא מתעוררים סתם.

ואם כך יש רק ברירה אחת:

להמשיך ללכת.

wp-1454276340124.jpg