31 דברים שלמדנו על עצמנו, לגיל 31

באיזשהו שלב בחיים, אולי בגיל 6, התחלנו להכיר את עצמנו.

מי אנחנו, איך אנחנו משתלבים בעולם.

התובנות האלו כל כך שורשיות בנו,

שלעתים אנחנו פועלים על פיהן גם היום.

על פי משהו שהבנו בגיל 6.

**

אחד הדברים היפים בעיניי זה לבחון את ההבנות האלו,

ולנפץ אותן.

כי אנחנו מכירים בזה שצמחנו, שגדלנו,

שאנחנו זזים ונעים וחיים.

אין חשוב יותר מללמוד את עצמנו מחדש.

**

השנה הייתה משמעותית מאוד בשבילי.

אפשרתי לענפים שלי לצמוח לכיוונים חדשים.

גם אם יש להם עוד דרך ארוכה, הם בכיוון.

למדתי על עצמי המון, שאלתי את עצמי שאלות,

אתגרתי את כל מה שאני "יודעת" על עצמי.

**

זו כבר השנה השישית במסורת של בלוג ליום ההולדת.

אחרי תובנות, הבטחות, מסרים, אהבה עצמית ומחשבות על העשור החדש,

הפעם, בגיל 31 – אני רוצה להקדיש את הפוסט לצמיחה, שינוי, הפתעות, גילויים, התבוננות –

31 דברים שלמדנו על עצמנו.

אספתי מאנשים שאני אוהבת את התובנות שלהם,

כדי ללמוד עליהם משהו חדש, ואולי כך ללמוד משהו גם על עצמי.

**

  1. למדתי לא לדלג על עצמי.

  2. למדתי שלמילים שאני אומר יש כוח על אחרים.

  3. למדתי שלוקח חיים שלמים כדי להבין שבריר של חיים.

  4. כאשר מגבשים דעה, למדתי שקל להיסחף אחר משאלות הלב כשלא נוח לנו להתמודד עם העבר.

  5. למדתי שיש לי תחומי עניין מגוונים ורבים, ושאני מסוג האנשים שמתמידים ולא מוותרים, למרות המכשולים בדרך. ממך למדתי שאם רוצים משהו ממש אבל ממש, אפשר להשיג הכל.

  6. אני חושבת שהדבר הכי משמעותי שגיליתי זה שאני לא שברירית כמו שחשבתי. פחדתי מהריון, לידה ואמהות. ולמרבה הפלא, הייתי ממש רגועה בהריון, בלידה וגם אחרי. עשיתי והתמודדתי עם מצבים שחשבתי שהם בלתי אפשריים עבורי וגיליתי שלא רק שהשד לא כזה נורא, אלא שזה אפילו לא היה קשה במובנים שחששתי מהם. בקיצור, הייתי קטנת אמונה כלפי עצמי והיכולות שלי והופתעתי.

  7. למדתי השנה דרך החברים הטובים שסביבי שאני נאהבת, וזה דבר גדול כי לפעמים קצת קשה לי לאהוב את עצמי.

  8. למדתי להגיד לא! לא תמיד חייבים לרצות את כולם, לא תמיד כולם יאהבו אותנו וזה לגמרי לגיטימי! יותר חשובה הערכה מאהבה- הערכה עצמית ובעקבותיה הערכה של הסביבה!

  9. למדתי שאני יודעת מה טוב בשבילי, אני רק צריכה להקשיב.

  10. למדתי שכשטוב לי, טוב לאנשים סביבי, ולא להפך. הרווחה והשמחה שלי לא יגיעו מוויתור בשביל אחרים.

  11. השנה ילדתי את הבן השני שלנו.
    הלידה לא התפתחה כצפוי. הייתה איזושהי בעיה שכל הזמן חזרתי והתרעתי עליה בפני הרופאים. רק שהרופאים בדקו והחליטו שאין שום בעיה ושאני יכולה להשתחרר הביתה.
    סירבתי. התעקשתי שיקראו לרופא נוסף, ועוד אחד, ועוד אחד, ויבצעו את הבדיקה (הלא כל כך נעימה) בפעם השלישית והרביעית, למרות שבכל פעם התוצאה יצאה שלילית. אבל אני הקשבתי לגוף שלי ולאיזו אינטואיציה פנימית שאפילו לא ידעתי שקיימת בי, והתעקשתי בכל הכוח שהבעיה קיימת. התעקשתי שיאשפזו אותי.
    אני לא אדם שמתווכח, בטח לא עם אנשים מכובדים ורמי מעלה, ובטח לא על נושא שאין לי שום הבנה בו (לעומת אנשים שלמדו את המקצוע מספר שנים לא מבוטל). ועם זאת מצאתי את עצמי עושה שם בלגאן לא קטן, מתווכחת עם צוות שלם של רופאים, סופגת צעקות והערות, נבדקת, נלחמת, כאובה- ובשום מצב לא מוכנה לוותר.
    צדקתי בסוף. ההתעקשות שלי, הכוחות הנפשיים העצומים שמצאתי בעצמי להילחם על משהו שפשוט נראה לי נכון (למרות שכל הראיות העידו ההיפך) הצילו את החיים של הבן שלי. ואת חיי שלי. אלמלא התעקשתי ככה, לא הייתי כותבת את המילים האלו עכשיו, ולא היה מי שישכב בעריסה לידי.
    אז השנה למדתי על עצמי שגם לי יש אינטואיציה, וגם אני מסוגלת להילחם בכל העולם ולעשות דברים שמרגישים, לפעמים, קצת בלתי אפשריים.

  12. למדתי לאהוב ולקבל את עצמי.

  13. אני למדתי לדאוג לפנות זמן לעצמי, לדברים שכיף לי לעשות, וגיליתי שזאת המשמעות של איכות חיים ולא מותרות. לשים את עצמי קודם ולבקש את מה שמגיע לי גם אם התשובה היא לפעמים לא 🙂

  14. למדתי שלפעמים אפשר וכדאי לבדוק מחדש את האמונות הישנות שקיבענו לעצמנו עם השנים. לפעמים יש אמונות שסתם מעכבות אותנו כי אנחנו כבר לא בהכרח צריכים/מאמינים בהן.

  15. למדתי שאני צריכה לפעמים להתאפק לפני שאני מגיבה. אני רק יכולה להרוויח מזה.

  16. בפעם הראשונה בחיי עשיתי את מה שתמיד פחדתי ממנו – לעזוב מקום שלא טוב לי בו (יותר נכון, ארבעה).
    הגעתי לתובנה שאחרי עשור של עבודה קשה, מגיע לי לא להתפשר ולא להמשיך לספוג.
    אני עוברת תהליך לא פשוט כבר מעל לשנה, תהליך של "חיפוש עצמי", אבל להבדיל מהעבר – אני מבינה שזה תקין, שזה בסדר לעצור לרגע הכל ולחשוב על עצמך, בלי להצטדק בפני העולם.
    עוד לא הגעתי למקום שאני רוצה להיות בו, אבל היום אני מבינה שזה תהליך, כמו הרבה דברים אחרים שעברתי בחיי.
    לקח לי 31 שנה למצוא את הגבר שארצה לחלוק איתו את חיי, אז מה זה שנה וקצת כדי לנסות למצוא את המקום שאני רוצה להיות בו? 🙂

  17. למדתי שיש לי מה לתת. לעולם, לסובבים אותי ולעצמי.

  18. למדתי שהבאר יותר עמוקה משחשבתי.

  19. השנה גיליתי מזה להיות חסרת אונים ולהזדקק לחברים ולמשפחה שלך כתמיכה רצינית. תמיד הייתי רגילה להיות אדם חזק שתומך באחרים, שמח, חיובי, ותמיד משתדלת להקרין ולהיות באנרגיה חיובית. השנה למדתי כמה הנפש עדינה ורגישה. אם לא מתמודדים עם כאב ומדחיקים אותו, זה פשוט עולה בצורות של חרדה שזה הדבר הכי מפחיד שחוויתי עד כה. לא האמנתי שאני יכולה להרגיש כך. הבנתי שיש באמת דבר כזה שנקרא בעיות נפש ונתתי להן את המקום והכבוד הראויים להן. זה גרם לי לפתח חמלה לאחרים הסובלים ולעצמי. בהחלט שיעור ענק ששינה לי את כל ההסתכלות. זה גרם לי לחזור לטפל בעצמי בהמון דרכים, ולהבין שיש בי פחדים שאני צריכה להכיל ולתת להם מקום. יצאתי, ואני עדיין, במסע לגילוי. אמנם חוויתי אז גיהינום, אבל אני מבינה שיום אחד אסתכל על זה כמתנה.

  20. למדתי שאני לא צריכה ולא רוצה לרצות ולשמח את כל העולם ואשתו. רק אותי ואת מי שחשוב לי.

  21. מה שאני למדתי על עצמי בשנה האחרונה זה שאני הרבה יותר סבלנית ממה שחשבתי שאני יכולה להיות! אני חייבת לציין שלהיות אמא שינה אותי, והרבה דברים שהיו חשובים לי לפני חשובים לי פחות עכשיו. התגובות שלי הרבה יותר רגועות. פעם הייתי מתעצבנת משטויות והיום אני פשוט מעבירה.

  22. למדתי לא להתנצל ולא לקחת את כל האשמה והאחריות עלי. אני עושה את הטוב ביותר שאני מסוגלת לו בכל זמן נתון. ואם זה לא מושלם זה גם בסדר.

  23. למדתי להקשיב לתחושות הבטן שלי.

  24. מה שלמדתי השנה זה שאני רק צריכה לסמוך על עצמי ולאפשר לעצמי – וכל השאר כבר יגיע. למשל, בתהליך שלי עם עצמי השלמתי עם העובדה שאני לא יכולה להיות רק בפרונט כשחקנית, כי גם כל הצד שמאחורי הקלעים זה מאוד אני. ברגע שהבנתי את זה- אולי זו רק הרגשה שלי- אבל פתאום הכל מסתדר ואשכרה טוב לי. התאהבתי, עבודות מגיעות אלי מכל מקום.

  25. למדתי לסמוך על האינטואיציות שלי על אנשים ומצבים, גם כשאני לא מבינה את זה ברמה השכלית.

  26. למדתי השנה על עצמי שאני יכולה להיות אמא. ולא רק זה, הופתעתי לגלות כמה אני נהנית ואוהבת להיות אמא! בשביל הבת שלי אני מסגלת אינסוף סבלנות, רוך, חיוכים, שרה שירים והלב מתמלא בפרפרים!!!

  27. אני חושב שלמדתי על עצמי השנה (וכשאני אומר לומד- אני מתכוון שכבר ידעתי אבל איזשהו אסימון פשוט נפל), שלא משנה מה תעשה הרי, העולם ישפוט אותך. אנחנו מתנהלים רוב הזמן מתוך איזשהו פחד לפגוע באחרים, או מה יחשבו עלינו, או איך זה יראה או מה אחרים ירגישו. אבל ישפטו אותך ככה או ככה. אז מה הטעם לנסות לרצות? מה הטעם להשתדל "לא לפגוע" באחרים, להיות "בסדר" כדי לא לפגוע ברגשות, להיות קונפורמיסט כדי לא להרגיש שונה, שלא ידברו עליי או ישפטו אותי… פאק איט. ישפטו בכל מקרה. זה טבע האדם. אני מתנהל לפי התפיסה הזאת (או לפחות מנסה) – תמיד ישפטו, לכולם יש דעה. וקרוב לוודאי דעה שונה משלך. פשוט תעשה מה ש-א-ת-ה רוצה. מה ש-א-ת-ה רואה לנכון.

  28. למדתי שאפשר לדבר, אבל הרבה יותר חשוב לפעול.

  29. למדתי שכל מה שאני מרגישה זה בסדר.

  30. למדתי להסתכל במראה ולהגיד לעצמי שאני אוהבת אותי.

  31. למדתי שאפשר לחכות. לחכות שמשהו יקרה, לחכות שמה שאני רוצה יבוא אליי. אבל אם אמשיך לחכות, בגיל 80 אכתוב פוסט על 80 סיבות שבגללן אין טעם לחכות.

img_20170213_001456_697.jpg

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s