Someone

הדברים הקטנים שקורים בין השורות הכי מרגשים אותי.
אלו שמתקיימים בין החרכים שאף אחד לא מסתכל בהם.
**
בבר תל אביבי אין הרבה הפתעות.
יש עשן סיגריות שמסתלסל מכל עבר,
יש כוסות בירה גסות לצד כוסות צ'ייסר מרוקנות.
יש בני עשרים שהעיר עוד חדשה להם,
ובני שלושים שכבר ראו כאן הכל.
יש זוג אחד בן ארבעים שיושב בצד,
על התפר שבין שייך ללא שייך.
יש מלצריות בגופיות דקות,
וברמנים בזקנים עבותים.
ובלילה שבו מקרינים את האירוויזיון על מסך ענק,
יש גם קריאות עידוד ומחיאות כפיים.
**
אבל קצת לפני שיר 14,
ניגש בשקט בחור צעיר לאחת המלצריות,
ושואל אותה משהו.
היא מסתכלת סביב,
אז אוחזת את הזרוע שלו ומושכת אותו שיבוא אחריה.
כשהוא סורק את השטח עם מקל הנחיה שלו,
הוא מקיש על שלוליות אלכוהול ושברי זכוכיות.
בשקט, הוא מתיישב בעזרתה על כיסא בר גבוה וממתין.
הוא לא מזמין משהו לשתות או לאכול, גם לא מדבר עם אף אחד.
הוא רק יושב בתוך הלילה שלו.
כשקובי מסיים לשיר והבר מתמלא בשריקות ובמחיאות כפיים,
הבחור קם, בשקט, מקיש עם המקל על המדרכה והולך.
בשקט.
**
ואני ראיתי אותך,
מישהו שבא לבר רק כדי להקשיב לשיר על להיות Someone,
ובית שהיה פעם רחוק.
או שאולי אתה מישהו שבא לבר צפוי בתל אביב,
רק כדי לטעום מעט מאיך שזה מרגיש.
ואני ראיתי אותך,
למרות השקט שבו הגעת והשקט שאיתו הלכת,
כי הדברים הקטנים שקורים בין השורות הכי מרגשים אותי.

IMG-20151228-WA0000-2

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s