טיפות קטנות מסביב לעולם

יום שישי. ארוחת ערב.

הרחוב שקט, כאילו כל העולם מוריד הילוך.

אצלנו מתנגנת מוזיקה של ליידי אלה,

כזו שזורקת אותי בדמיון לשנות החמישים בצד השני של העולם.

מהמטבח עולים ריחות טובים:

פסטה איטלקית שנושאת מסורת של מאות שנים,

שמן זית מיוון שקיבלנו במתנה.

אנחנו מוזגים סאקה חם שהבאנו איתנו מהטיול, ומרימים לחיים.

"קמפאי" ביפנית.

אני מחייכת כשאני מבינה כמה חלקים מהעולם התכנסו בארוחה הקטנה הזו.

אני חושבת על הסופרים שחלמו להקיף את העולם,

על נלי בליי האמיצה שהצליחה לעשות את זה ב-72 ימים,

לפני יותר מ-130 שנים.

וכמה זה קל היום לטעום מהעולם.

אמנם בטיפות קטנות,

אבל כל טיפה מרחיבה במעט את מי שאני.

ואנחנו אלו שזכינו להעשיר את עצמנו בכל טוב,

פרי עמלם של דורות קודמים.

אנחנו אלו שזכינו לא להיות מוגבלים בגבולות או במרחקים.

כאן, בדירה קטנה בתל אביב,

טיפות קטנות מסביב לעולם ובזמן,

מתכנסות לארוחה קטנה.

כאן, בדירה קטנה בתל אביב,

הטיפות הקטנות מתגבשות לחלומות גדולים.

20161001_183942