אם אני כל כך אוהבת שקט,
לפעמים אני שואלת למה אני גרה בעיר כזו רועשת?
ולמה דווקא במרכז השוקק שלה?
אולי יותר מזה שאני אוהבת שקט,
אני אוהבת למצוא אותו בתוך הרעש.
שקט כזה הוא אחר, יש בו משהו מנחם.
כזה הוא יום כיפור בשבילי.
טיפה של שקט בין ימים שלא מפסיקים לרוץ.
אני אוהבת לראות את הרחובות מתרוקנים,
לשמוע איך הרעש דועך.
להרגיש את העולם סביבי עוצר.
לראות איך גם אני לעצמי מרשה לי להאט את המחשבות,
ולהגיד שזה בסדר שהדברים יחכו.
ואם אני כל כך אוהבת שקט,
אני שואלת,
למה אני מחכה ליום כיפור בשביל להאט?
הבלוג של יום ראשון 