הדלתות בדרך אליי

כמה דלתות אני צריכה לפתוח,

כדי להגיע אליי?

נדמה שלא משנה כמה שכבות אני מקלפת,

תמיד יש לי עוד להסיר.

אולי תמיד אני נמצאת שם,

וזה מסע אינסופי להגיע פנימה,

ללמוד על עצמי,

להבין מי אני היום,

לשאול אם אני עדיין מי שהייתי אתמול.

כמה דלתות אני צריכה לפתוח,

כדי למצוא תשובות שהן רק שלי.

אני אף פעם לא אפסיק לשאול.

📷 @adaya_bichacho

2 תגובות הוסף תגובה

  1. תורה ואני הגיב:

    המילים שלך נוגעות בתשתית הפנימית. וכמה ימים אני הולך עם זה.
    כל כך תשתית עד שקשה לי לראות אותה מבחוץ ולתת מילים היכן זה נוגע.
    לעיתים אני כל כך בטוח שאני, הוא אותו אני של אתמול וגם של גיל 3, עד כדי להכאיב.
    ולעיתים אני בכלל לא יודע מי הוא האני.

    וסיימת כל כך טוב: אבל לעולם לא אפסיק לשאול.

    1. וואו, איזו תגובה מרגשת ומשמחת. תודה רבה!
      אני כל כך מזדהה שלפעמים אני בדיוק אותה אני של גיל 3, ולפעמים לא יודעת להגדיר מי אני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s