ערב של מחשבות

פעם קראתי בספר של אלן ווטס שאי אפשר למלא דלי בנהר.

אם את מנסה לתפוס את המים הזורמים בתוך דלי,

סימן שאת לא מבינה את הנהר.

כדי שהם יזרמו – עליך לשחרר אותם.

נזכרתי בדלי הזה שרציתי למלא,

כשישבתי מול הנהר בשעת הדמדומים.

האורות של העיר מרצדים על המים,

המחשבות שלי מרצדות בתוכי.

ויכולתי רק להסתכל על התנועה הזו של הנהר זורם.

קליל ונוצץ.

רחב ואיטי.

למה אנחנו תמיד מנסים לתפוס את מה שאי אפשר?

4 תגובות הוסף תגובה

  1. יולי הגיב:

    אוהבת אותך ❤

    1. גם אני אותך! המון! ❤

  2. תורה ואני הגיב:

    כל כך יפה. הקשב הזה.

    1. תודה רבה! אין כמו הטבע כדי לחדד את הקשב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s