פעם קראתי בספר של אלן ווטס שאי אפשר למלא דלי בנהר.
אם את מנסה לתפוס את המים הזורמים בתוך דלי,
סימן שאת לא מבינה את הנהר.
כדי שהם יזרמו – עליך לשחרר אותם.
נזכרתי בדלי הזה שרציתי למלא,
כשישבתי מול הנהר בשעת הדמדומים.
האורות של העיר מרצדים על המים,
המחשבות שלי מרצדות בתוכי.
ויכולתי רק להסתכל על התנועה הזו של הנהר זורם.
קליל ונוצץ.
רחב ואיטי.
למה אנחנו תמיד מנסים לתפוס את מה שאי אפשר?
אוהבת אותך ❤
גם אני אותך! המון! ❤
כל כך יפה. הקשב הזה.
תודה רבה! אין כמו הטבע כדי לחדד את הקשב.