לטיול הזה יצאנו כי הבטיחו לנו תורמוסים בשפע,
כי ראינו תמונות של פריחה סגולה מרהיבה.
בראש שלי ידעתי איך המסלול אמור להיראות,
אבל את פנינו קיבלו שדות צהובים המשתרעים עד לאופק.
המשכנו עד שהגענו לפרות שלוות ומעליהן חגות ציפורים,
וכשהשביל התעקל והתגלו בפנינו גבעות ירוקות,
שאלתי את עצמי: אבל איפה התורמוסים?
ככל שהמסלול התקרב לסופו, לא יכולתי שלא להתאונן:
אבל הבטיחו לנו תורמוסים!
**
באופק ראיתי את הר תבור ומסביבי הכל זהר בירוק רענן.
ככה החיים, לא?
אנחנו חושבים שנקבל דבר מה,
אפילו בטוחים שמגיע לנו.
אבל בדרך יש המון דברים יפים.
וגם אם הם לא מה שחשבנו שנקבל, הם לא פחות יפים.
הם פשוט אחרים.
**
אפשר לחפש את התורמוסים לאורך כל הדרך, וגם לרטון שהם לא שם.
ואפשר ליהנות ממה שהמסלול מציע עכשיו.
כי אלו הפרחים שלי עכשיו.

לגמרי פריחה. רק להנות מהדרך 🌷
תודה ג'ולס. כיף לי שאת חלק מהדרך ❤️
קסם של תובנה.
כל מילה זהב.
והתמונה כל כך יפה.
נשאר להפנים את המסר, ולהפשיט אותו, אל החיים האמיתיים.
אולי, הלוואי, יום אחד נצליח לצלם את החיים שלנו, את בדיוק מי שאנחנו, את הכאן והעכשיו שלנו, בלי התורמוסים שפינטזנו עליהם כל הדרך ובלי כל מה שהדמיונות הבטיחו לנו, ותצא גם לנו תמונה יפה כל כך.
🌻
תודה רבה! ממש משמח אותי שככה אתה חושב.
מצטרפת לתפילה שנוכל לשאוף לתורמוסים אבל להבין שהתמונה שלנו יפהפיה גם אם הם לא שם.