בימים כאלו

בימים כאלו אני לוחשת לעצמי כמו מנטרה:
החדשות הן לא כל המציאות.
החדשות הן לא כל המציאות.
בימים כאלו אני מחליפה מילים בכותרות:
בני אדם מכים בני אדם.
בני אדם יורים על בני אדם.
לא חיות. לא חיות אדם.
בני. אדם.
בימים כאלו אני מזכירה לעצמי:
שום דבר לא נמשך לנצח.
השמיים יחזרו להיות כחולים.
האור שיאיר בהם יגיע מהשמש ומהכוכבים.
**
בימים כאלו כשנשבר הלב,
והחור שנפער בפנים מתמלא מהר ב"אנחנו" ו"הם",
אני מחזיקה את עצמי לא לשנוא.
לא לשנוא.
לא לספוג את הרעל.
לא להתעטף בייאוש.
כי השמש תמיד זורחת,
גם בימים כאלו.

2 תגובות הוסף תגובה

  1. תורה ואני הגיב:

    זו מתנה גדולה בעיני להצליח לשמור על אונברסאליות ואובייקטיביות, ולראות את מין האדם באשר הוא אדם.
    אבל אני תוהה האם זה לא עלול להיות לפעמים על חשבון מתנה אחרת, שייכות, מעורבות, סובייקטיביות.

    כך או כך, כותב את רחשי ליבי בסוגיות מורכבות שכאלו.

    1. הילי ג'פרי הגיב:

      תודה שאתה משתף במחשבות האלו. אלו סוגיות באמת מורכבות שקשה לי לענות על התהייה שלך.
      המחשבה הראשונה שעולה לי היא שדווקא השייכות והמעורבות כבר נמצאות בי בקלות ובטבעיות, ואני לא רוצה לתת להן לשלוט בי רק בגלל שהן כבר שם. אני רוצה להתאמץ לראות תמונה רחבה יותר דווקא מתוך העיניים המעורבות.
      לא על חשבון, אלא בנוסף.
      זה לא קל. השייכות תמיד גוברת על כל השאר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s