שלי/לא שלי

במסלול הזה יש מיליון אורות מרצדים ורעשים בלתי פוסקים,

והם שואטים לעברי.

מתערבלים עם התנועה של העיר.

אבל אני מוצאת בי כוח שלא הכרתי פעם,

כזה שמאפשר לי להגיד:

הרעש הזה לא שלי.

הקול הזה לא שלי.

הציפייה הזו לא שלי.

**

אני בורחת מהתנועה של העיר

ועוצרת מתחת לעץ שלי.

שקט, הכל נע לאט.

האורות המרצדים מתחלפים בקרני שמש שמסתננים דרך העצים.

אני חושבת שוב על השאלה ששאלתי את עצמי פעמים רבות:

למה אני חיה בעיר כל כך רועשת,

למה בחרתי בשגרה כזו מהירה,

אם אני כל כך אוהבת את השקט?

**

לא תמיד התשובה שלי זהה,

אולי בגלל שלא כל החלקים בי זהים.

התשובה שלי הפעם היא

שאני אוהבת את המעבר הזה מהרעש לשקט.

מהתנועה הבלתי פוסקת לדקויות העדינות.

אולי אני זקוקה לרעש כדי שאוכל להתנקות ממנו.

**

במסלול הזה יש מיליון אורות מרצדים ורעשים בלתי פוסקים,

והם שואטים לעברי.

מתערבלים עם התנועה של העיר.

אני עוד מחפשת בי את הכוח לזהות

מתי הבחירה הזו שלי.

2 תגובות הוסף תגובה

  1. יולי הגיב:

    קסם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s