היי, רגשות

אנחנו לומדים מוקדם בחיים להתעלם מרגשות.

להחביא אותם. לדחוס אותם עמוק.

די לבכות. אל תכעס. עד החתונה זה יעבור.

אנחנו לומדים שאין להם מקום ליד אנשים,

כאילו הרגשות שלנו לא יפים מספיק בכדי לחלוק אותם.

**

אבל עכשיו אני מתנסה במשהו חדש.

אני מדברת עליהם.

נחשפת בפני אחרים.

אני מגלה שזה כבר לא כל כך מפחיד.

לא קורה כלום.

ההפך, יש מי שמקשיב.

**

תודה.

לאלו שנתנו לי לבכות לידם.

שנתנו לי להגיד שקשה.

שנתנו לי מקום להרגיש ולהיות אנושית.

שנתנו לי חיבוק, או יד, או מילה טובה.

שהבינו אותי.

**

אני לומדת להיות סבלנית עם הרגשות שלי.

אני לא מנסה לגרום להם לחלוף.

אני רק רוצה להבין, ולהתבונן, ולתת להם מקום.

הם לא צריכים לחלוף.

2 תגובות הוסף תגובה

  1. תורה ואני הגיב:

    מדהים מדהים ומרגש!
    ואיזה כיף שיש לך את מי לשתף!

  2. תורה ואני הגיב:

    ובזכותך עלתה היום מחשבה כמה אני מאפשר באמת לילדיי להרגיש, לעומת כמה אני דוחק בהם ״תתקשר עכשיו, תבקש סליחה מהחבר שהרבצת לו, אסור להרביץ..״, או ״תעזוב עכשיו הכל ורוץ, כבר שמונה״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s