מקום לא צפוי לצמוח בו

צמיחה מתרחשת גם במקומות לא צפויים.

תמיד חשבתי שצמיחה פירושה להתאמץ יותר, לדחוף, לצאת מאזור הנוחות.

הרבה פעמים זה היה נכון.

כשתפסתי את ההגה ונהגתי למרות שפחדתי,

כשקיבלתי את ההחלטה שהייתה נכונה לי למרות שלא הסכימו איתי,

כשחשפתי בפני אנשים צדדים לא מושלמים שלי,

כשהוצאתי לעולם משהו שכתבתי –

בצד השני של הפחד הייתה צמיחה יפה.

**

אבל ככל שאני הולכת ומעמיקה ולוקחת את המסע שלי לכיוונים שונים,

אני מבינה שיש מקום אחד שלא התבוננתי בו.

מקום שנמנעתי ממנו כי לא הבנתי שגם בו יש לי לאן לצמוח.

מה עם קצת רכות?

מה עם להיות עדינה כלפי עצמי ולקבל יותר חלקים בי?

מה עם להעריך את היום על סמך הנאה ולא על סמך כמה משימות הספקתי?

**

השבוע, אני מאתגרת אותך ואותי למצוא יותר רכות.

לדוגמה:

  • לקחת זמן פנוי לעצמי ככה סתם
  • לוותר על משימה אחת שאני צריכה לעשות ולקרוא ספר במקום
  • לא לעשות שום דבר "פרודוקטיבי" במשך 24 שעות
  • להאט כשאני מבחינה בעצמי מאיצה
  • לקבל מחמאות ופשוט להגיד "תודה"
  • לבקש עזרה
  • לקרוע את רשימת המטלות שלי
  • לקבוע פחות משימות/תוכניות ולא לסתום כל חור פנוי ביומן שלי
  • לא להתבאס כשאני לא מספיקה
  • לנוח
  • להבין איך אני צומחת גם כשאני לא עובדת על משהו

**

לאט לאט, יום אחרי יום, עלה אחרי עלה, ענף אחרי ענף,

אני צומחת ואמשיך לצמוח.

הפעם, לא אאחל לעשות יותר ממה שאני כבר עושה.

לא אצפה מעצמי לדחוף יותר כל הזמן.

כמו בזמן מדיטציה, דווקא מתוך השקט, השחרור וחוסר המאמץ עולות תובנות.

אני מרשה לעצמי לנשום עמוק ולהינמס לתוך מקום של רכות.

תצטרפו אליי, נכון?

**

עדכון-טים:

בשבוע שעבר סיפרתי על 3 מבקרות שכותבות את חוות דעתן על הספר.

אז הביקורות שלהן פורסמו והן ממש מרגשות!

זה מרגש אותי לא רק בגלל שהביקורות שלהן חיוביות,

אלא כי דרכן קורה משהו גדול יותר.

כשהספר יוצא ממני ומגיע לאנשים נוספים, הוא בעצם מתרחב.

כל אחת מהמבקרות כותבת מהעיניים שלה,

ובזכותן אני לומדת להסתכל על הספר מעוד זוויות.

ככה טים גדל יותר ממה שיכולתי לדמיין.

3 תגובות הוסף תגובה

  1. תורה ואני הגיב:

    מקבל מאוד את התובנה של רכות.
    רכות כלפי עצמי, כלפי מה שחשבתי שאני צריך להיות בכדי להיות שווה, בכדי להיות קיים.
    כל כך יפה ומדוייק!

    1. הילי ג'פרי הגיב:

      תודה רבה אליעזר!
      בדיוק לזה התכוונתי. ה"מה חשבתי שאני צריך להיות בכדי להיות שווה" – למה אנחנו כל כך קשים עם עצמנו?
      הצלחת ליישם קצת רכות?

      1. תורה ואני הגיב:

        אצלנו זה בעבודה תמידית ממש. המילים האלו מהדהדות כל העת.
        אפרופו לתת לעצמנו את הרשות והמקום לשבת על הספה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s