כשהחופשה נגמרת

מהרים מושלגים ומפלים עוצמתיים,

אל הפינה הקטנה שלי מול המסך.

אני יושבת וחושבת על הפער הזה.

על התחושות השונות בגוף,

על מה שהעיניים ראו,

על מה שהלב הרגיש.

אז הראש מתערב ומיד אומר:

"חמודה, החיים זה לא טיול."

אני נאנחת ומפנטזת על החופשה הבאה.

**

אבל החיים הם גם לא מה שקורה בין החופשות.

החיים הם כל התחושות,

וכל מה שהעיניים רואות,

וכל מה שהלב מרגיש.

בחופשה, בשגרה, במעברים, בשיאים ובשפלים.

אני לא רוצה לחכות לטיול הבא כדי להתרגש.

**

אז אני מזמינה את הלך הרוח שלי מארגנטינה גם ליומיום:

אפשר להוסיף סקרנות ולגלות מקומות חדשים.

הם לא חייבים להיות בצד השני של העולם,

הם יכולים להיות ממש פה, בפנים,

ביני לבין הסביבה שלי.

העיניים יכולות למצוא יופי גם ברחובות המוכרים,

אם רק אפנה לכך את הזמן ואת תשומת הלב.

והלב, שלא אוהב את השגרה,

הוא לא צריך מקומות רחוקים.

הוא רק צריך שאקשיב לו.

בכל מקום בו אני נמצאת,

גם, ובעיקר, כשהחופשה נגמרת.

2 תגובות הוסף תגובה

  1. תורה ואני הגיב:

    כל כך יפה. כל כך!

    1. הילי ג'פרי הגיב:

      תודה רבה אליעזר! התגובות שלך תמיד עושות נעים בלב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s