הרבה זמן לא עשיתי מתיחות,
ואני מחליטה היום לעשות כי הגוף שלי ממש מבקש את זה.
תוך כדי שאני מתמסרת לתנועה אני חושבת –
כמה זה טוב לעשות דברים עם כוונה.
כמה זה טוב לרצות את מה שאני עושה.
כל כך הרבה רגעים ביום חולפים בלי נוכחות.
אז לא – אני לא רוצה לעשות דברים על אוטומט.
אני לא רוצה להתעורר באמצע הפעולה ולשאול למה אני עושה אותה בכלל.
ובגלל שהכל בחיים זה עניין של איזון,
אני שואלת –
איך לצד הדברים שאני חייבת לעשות ואין בהם כוונה,
אני יכולה להכניס עוד רגעים כאלה?
רגעים שהגוף מבקש להימתח ואני עוצרת הכל בשבילו.
רגעים שמתחשק לי להשקיע בבישול למרות שעדיף "לתקתק".
רגעים שבא לי להקשיב למוזיקה ולהתמסר לה ולא לעשות עוד שום דבר אחר.
**
כשלא עושים דברים על אוטומט ועוצרים לרגע,
נפתחת אפשרות לעשייה עם כוונה.
נפתחת אפשרות לחיבור בין מה שאני עושה למה שאני רוצה.
שם אני רוצה להיות.

כתבת את זה מאד יפה. להימתח, להיפתח, להתחבר, להיות ולהיות ולהיות כל רגע ברגע הזה. ככה, בדיוק כמו שאני, בדיוק מה שאני, רק להקשיב. תודה על עוד תזכורת לשבוע החדש. מאחלת לך ולנו להיות כאן.