בזרועות פתוחות

החיים מלאים בפניות ושבילים לא צפויים,

וקשה לקבל בזרועות פתוחות את מה שאני לא רואה בבהירות.

אם אוכל לאהוב את הלא נודע,

אוכל לגלות את היופי של המסע שהוא לוקח אותי אליו.

**

האם אני מוכנה לקבל שיש דברים שאני לא יכולה להבין, וגם אם אחשוב עליהם יותר זה לא יעזור?

האם אני מוכנה לקבל שיש הרבה אפורים, יותר מאשר שחורים ולבנים, אך מהזווית שלי אני רואה רק גוון אחד?

האם אני מוכנה לקבל שבעיניים שלי הדברים משתקפים מתוך החוויות שלי, וזה לא אומר שכך הם נראים במציאות?

האם אני מוכנה לקבל ששינוי הוא בלתי נמנע, ודברים לא תמיד יישארו כפי שהם?

האם אני מוכנה לקבל שיש רגעים של חוסר וודאות, ושאני צריכה לאמץ אותם כחלק מהצמיחה שלי?

האם אני מוכנה לקבל שהצמיחה מלאת כאב, אבל אני יכולה לסמוך על כך שהדברים יסתדרו כפי שהם אמורים?

האם אני מוכנה לקבל שאני המכלול של החוזקות והחולשות שלי, ושאני צריכה לאמץ אותן במקום להילחם בהן?

האם אני מוכנה לקבל שאני לא תמיד יכולה להיות בסדר, ושמותר לי להיות רכה כלפי עצמי?

**

בסופו של דבר,

אני צריכה להיות מוכנה לקבל ולאמץ את החיים עם כל מה שהם מביאים –

את הגאות והשפל,

את השחורים והלבנים,

את ההזדמנויות והקשיים.

רק אז אהיה מוכנה לקבל את היופי שהם מציעים.

2 תגובות הוסף תגובה

  1. תורה ואני הגיב:

    מצטט משהו מקסים שקראתי הערב:

    המילה ״הארה״ נותנת תחושה של הישג על אנושי, והאגו מעדיף לשמר זאת כך, אך למעשה הארה היא מצב טבעי של תחושת אחדות עם הקיום.
    זהו חיבור שלא ניתן לשער אותו או לפגום בו.
    באופן כמעט פרדוקסלי, הוא המהות שלנו ועם זאת הוא גדול מאיתנו במידה בל תשוער. מצב זה הוא מציאת טבענו האמיתי שמעבר לשם ולצורה. חוסר היכולת לחוש את החיבור הזה הוא שמוליד את אשליית הנפרדות מהעצמי ומהעולם. במצב זה אתם תופשים את עצמכם במודע או שלא במודע, כחלק זה נפרד. מתעורר פחד, והמאבקים הפנימיים והחיצוניים הופכים לנורמה.

    חביבה עלי הגדרתו הפשוטה של בודהה להארה: "קץ הסבל". אין בזה כל דבר על-אנושי, הלא הגדרה. זה אינו שלם. זה רק מגדיר מה ההארה איננה: אי-סבל. אבל מה נשאר כאשר אין עוד סבל? בודהה מחריש בעניין הזה, ושתיקתו מרמזת שתצטרכו לגלות זאת בעצמכם. הוא משתמש בהגדרה שלילית, כדי שהשכל לא יוכל להפוך זאת לדבר שצריך להאמין בו או להישג על-אנושי, מטרה שלא ניתן להגיע אליה, למרות אמצעי זהירות זה, מרבית הבודהיסטים מאמינים עדיין שההארה נועדה לבודהה בלבד ולא להם לפחות לא בגלגול הזה.

    אני חושב שאת כותבת כאן ומרגישה דברים ממש תואמים.

    1. הילי ג'פרי הגיב:

      תודה רבה על השיתוף היפה והמדויק הזה! איזו תזכורת נהדרת שהארה היא לא הישג על אנושי, אלא מצב טבעי של תחושת אחדות עם הקיום. זה כל כך מנחם לדעת שאם נשתחרר מאשליית הפרידה, נוכל לגלות את הטבע האמיתי שלנו ולהשתחרר מהסבל. ההגדרה של בודהה להארה ממש מעוררת השראה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s