הטבע פתוח

אני מתבוננת הרבה על הטבע. אני גם כותבת עליו הרבה.

אני אוהבת למצוא את קווי הדמיון ביני לבין כל מה שחי סביבי.

כמו שאלן ווטס אמר, אנחנו לא מתחברים לטבע או חוזרים אליו.

הטבע הוא אנחנו.

אנחנו הטבע.

ובאמצע יום עבודה, כן, עדיין מהבית,

מתחשק לי לעזוב את המסך ולהסתכל מהחלון על האדניות שלי.

פשוטות, נכון?

גדלים שם חיים כל כך מורכבים.

אני אוהבת להתבונן בהן. לבחון את השינויים הקטנים.

הפרחים הסגולים באחת האדניות התייבשו.

ככה זה, הם לא יכולים בלי השמש גם אם לפעמים היא חזקה מדי לעלי הכותרת העדינים.

אבל אני ממשיכה להשקות אותם, כי השורשים חיים.

התקופה של הפרחים הסגולים חלפה, אבל השורשים – הם עדיין חיים.

והשמש החזקה עוד כמה חודשים תחזור ללטף.

ואני אמשיך להשקות. כי גם לנו, יש תקופות.

ובאדנית אחרת, החלטתי להשתעשע.

זרעתי כמה זרעים מפירות שאכלתי כדי לראות מה יקרה.

ופלא – זרע אחד נבט. והירוק הזה שפתאום מזדקף מהאדמה – מרגש אותי.

כי אני רואה גם אותנו שם. ואיך קסמים יכולים לקרות לנו מתחת לאף אם רק נצליח לראות את הפלא שגלום בהם.

אני לא משליכה קסמים לפח כי הם שאריות של משהו שאכלתי.

אני לומדת הרבה מהטבע סביבי.

הטבע פתוח.