דברים שמרגיעים אותי בימים כאלה

בימים האחרונים אני קוראת כל כך הרבה פרשנויות,

תחזיות פסימיות או אופטימיות,

ניתוחים סטטיסטיים או הסברים רוחניים.

אבל זה לא גורם לי לדעת יותר.

זה אולי מספק את הראש שמחפש משהו להיאחז בו,

אבל זה ממש לא משקיט את הלב.

מול העיניים שלי אותם הקירות,

וגם הליכה קצרה לא משקיטה את הרגליים שרוצות לנוע.

אז אם אין לי משהו חדש לומר על העולם,

אני רק יכולה לדבר על עצמי.

אני חושבת איך אני בתוך המצב החדש הזה?

ואיך אני מוצאת בתוך המצב החדש הזה את מה שהוא עדיין אני.

כי נכון, הרבה השתנה בחוץ, אבל לא הרבה השתנה בפנים.

אני עדיין אוהבת להתחיל את היום לאט בשמש –

ובמקום לשבת בבית קפה, אני יוצאת לגג הבניין.

אני עדיין אוהבת לקרוא את הספרים שלי, עם כוס תה ומוזיקה טובה.

אני עדיין אוהבת שנעים לי בבית,

ובשבועות האלו גיליתי כמה אני אוהבת אור נרות ושמן לבנדר שמתחמם במבער.

אני עדיין אוהבת להציץ בבוקר על העציצים שלי,

ולגלות בהם פרחים חדשים שלמרות הכל – ממשיכים להתחדש ולפרוח.

אז אני מבינה שלא כל כך הרבה השתנה בפנים,

וזה עושה לי נעים, ומרגיע אותי.

כי העולם בחוץ תמיד היה ותמיד יהיה משוגע, חסר היגיון ובלתי צפוי.

ובתוך השיגעון שלו יש לי אותי, ואת הדברים שאני אוהבת.

וזה מרגיע אותי.

44000125_1539178026227006_6428158612362256679_n